החלטה בתיק ת"א 5267-04-10

בקשת תובעת מיום 24.10.12 לתיקון כתב תביעה על ידי הוספת עילות תביעה ולפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 [להלן - " התקנות"].

מבוא

התובעת מבקשת להוסיף לסיפת סעיף 14 בתביעתה את התיבות הבאות:

"לחלופין ובנוסף, תטען התובעת כי זכותה להחזר הסכומים ששולמו וישולמו לשארי המנוח נובעת מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט -  1979.

כן תטען התובעת כי הנתבעת מנועה ומושתקת מלטעון כנגד זכותה של התובעת להחזר סכומים אלו".

לבקשתה צירפה תחשיב נזק שהגישה הנתבעת בתביעת פלת"ד [שתפורט בהמשך] ונוסח כתב תביעה מתוקן. היא נמנעה מצירוף תצהיר לאור תמיכת הבקשה לשיטתה במסמכים המצויים בתיק בית המשפט ובנימוקים משפטיים.

המשיבה מתנגדת לבקשה מטעמים מהותיים ופרוצדוראליים. אף היא לא תמכה את התנגדותה בתצהיר. לאחר הגשת תגובת התובעת להתנגדות אליהו הגיעה עת ההחלטה. 

רקע דיוני

1. ביום 25.2.07 נהרג המנוח איילהו זמנה בתאונת דרכים. השימוש ברכב היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת כאן, אליהו חברה לביטוח בע"מ [להלן - " המנוח" ו" המבטחת הפלת"דית" או " אליהו"]. המנוח היה חבר בקרן פנסיה "מבטחים החדשה" המנוהלת בנאמנות על ידי התובעת, מנורה מבטחים פנסיה בע"מ [להלן - " הקרן"]. הקרן שילמה ותשלם לשארי המנוח פנסיית שארים מכוח חברותו בקרן [להלן - " התשלומים" או תשלומי הקרן"]. 

2. התביעה הראשונה : עיזבון המנוח [להלן - "הניזוק"] הגיש נגד אליהו תביעה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, זאת במסגרת ת.א. [של - נצרת] 3406-06-08  [להלן - " תביעת הפלת"ד"]. ביום 20.12.09 ולאחר הגשת תחשיבי נזק, סולקה התביעה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין. תוכן הפשרה ופסק הדין לא הובאו בפניי.

3. התביעה השנייה : ביום 7.4.10 הגישה הקרן את תביעתה שלפניי כלפי אליהו ובה דרשה מהאחרונה להשיב לה את אותם תשלומים ששילמה ותשלם לניזוק, ואשר הגיעו בעת הגשת התביעה ל - 1,093,491 ש"ח.  התביעה נסמכה בשלב ראשון על עילת הטבה לפי חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים [הטבת נזקי גוף] תשכ"ד - 1964 [להלן - "חוק ההטבה"].

4. אליהו התגוננה בטענות שונות וביניהן, כי תביעת הקרן הינה תביעת תחלוף; הקרן נכנסת בנעלי הניזוק ועליה להוכיח מלכתחילה את זכותו ואת היקפה; הקרן שילמה ללא כל חובה שבדין ואף בהתנדבות. הקרן לא נותרה אדישה והגישה כתב תשובה. בכך נפתח השלב השני. הקרן טענה כי למיטב ידיעתה סולקה תביעת הפלת"ד בסכומים זניחים לאחר ניכוי תשלומי הקרן. ועוד העלתה מפורשות כלפי אליהו טענת מניעות ומעין השתק שיפוטי. היא פירטה כי אליהו מנועה להתגונן כאן בטענות הפוכות לטענות אותן העלתה במסגרת הגנתה בתביעת הפלת"ד.

5. בקדם משפט ראשון ויחיד ביום 15.6.11, הציע בית המשפט לצדדים לפנות לגישור מקצועי. ואכן כך עשו הצדדים. הם פנו לגישור בפני עו"ד הורוביץ ואף ניהלו משא ומתן ישיר ביניהם. לבקשת הקרן נקבע קדם משפט שני ל - 18.3.12, אך הוא נדחה לתזכורות פנימיות לבקשת הצדדים, עד אשר ביום 13.9.12 הודיעה הקרן לבית המשפט כי כל אלו לא צלחו. לאור זאת הורה בית המשפט לצדדים להגיש תצהירים ומוצגים וקבע קדם משפט שני ליום 5.2.13. לימים נדחתה אף ישיבה זו ליום 24.4.13. יוצא שעד כה התקיימה ישיבת קדם משפט אחת בלבד והתיק עדיין אינו בשל להוכחות. 

6. נשוב אל מועד הגשת תביעת הקרן, היא התביעה השנייה. נכון למועד זה, טרם הבהיר בית המשפט העליון מהו מעמדן של קרנות הפנסיה "החדשות", האם דינן כדין חברות ביטוח ובהתאם, כמי שמשלמות לחבריהן או למוטביהם תשלומים "לפי חוזה ביטוח" או שמא אין לראותן כך. נפקות ההבחנה ברורה וידועה לאור סעיף 81 [1]  ו - 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן - " הפקודה"] המורים:

81 [1] בקביעת סכום הפיצויים לא יובאו בחשבון .... סכום שנתקבל או שזכאים לקבלו במות המת לפי חוזה ביטוח.

7. מכאן, שאין המזיק רשאי לנכות מהפיצוי לניזוק סכום שהתקבל לפי חוזה ביטוח ובהתאמה, מי ששילם לניזוק סכום לפי חוזה ביטוח כאמור, אינו בגדר מיטיב ואינו רשאי לחזור על המזיק בדרישה להשבת אותו סכום.

8. והנה נפל דבר. לאחר כל אלה וביום 29.2.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7946/09, מקפת חדשה ניהול קרנות פנסיה ותגמולים נ' אנוך [להלן - " הלכת אנוך", פורסם בנבו]. המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין "נתן סימנים" בקרנות הפנסיה החדשות, וקבע, כי כנקודת מוצא יש לראות בתשלומים ששילמה הקרן לניזוק - תשלומים לפי חוזה ביטוח כמשמעותם בסעיפים 81 ו-86 לפקודה. עם זאת, וכמו בעבר, נתון הדבר גם לבחינה עובדתית של הסדר בין הקרן לבין הניזוק.